דונש בן לברט

דונש בן לברט

לידה	920 פאס, השושלת האידריסית
פטירה	990 (בגיל 70 בערך) קורדובה, ספרד
ענף מדעי	בלשנות
מקום מגורים	ספרד, מרוקו
הערות	היה גם משורר
תרומות עיקריות
כתב מספר ספרים בדקדוק עברי, היה המדקדק הראשון שהבחין בין פועל עומד לפועל יוצא, וגם הראשון שמיין פעלים לבניינים כבדים וקלים באמצעות השורש פע"ל.

דונש הלוי בן לברט או בשמו העברי אדונים הלוי (920 - סביבות 990) היה פרשן, משורר ומדקדק יהודי-ספרדי בתור הזהב של יהדות ספרד.

שמו

השם 'דונש' היה רווח בין היהודים בספרד המוסלמית ובצפון אפריקה, אך לא ברור כיצד יש לקרוא את השם 'דונש'. גם משמעות השם ומקורו אינם ידועים. יש המשערים כי מקור השם במילה הספרדית Don שפירושה אדון. הסבר זה מסתייע מכך שהיה מקובל לתרגם שם זה לעברית כ'אדונים' או 'אדוניה'. רש"י בפירושו על התורה מביא אותו בשם 'דונש' (ד' בשורוק ונ' בקמץ). אולם, יש חוקרים הסוברים שמקור השם הוא ברברי.

קורות חיים

נולד והתחנך בפאס שבמרוקו, ובצעירותו נסע ללמוד בישיבות בבל אצל רבי סעדיה גאון, ויש אומרים אף שהיה נכדו. בשבתו בבבל כתב דונש שירים רבים, ושמו התפרסם מאוד, ואף נכתבו לכבודו מספר שירים. הוא לימד דקדוק ושירה.

רבי חסדאי אבן שפרוט ששהה אז בקורדובה הזמין את דונש לספרד. קורדובה הייתה אז מרכז התרבות והשירה של עולם האסלאם, ורבי חסדאי טרח להביא לשם את טובי המוחות. בקורדובה דונש פגש את מנחם בן סרוק, מדקדק חשוב אף הוא, אך שניהם לא הסתדרו אחד עם רעהו, בשל מחלוקות דקדוקיות רבות, ובשל ביקורתו העזה של מנחם על רס"ג, רבו של דונש. המחלוקת ביניהם הפכה ליריבות אישית שכללה חיבורים פולמוסיים רבים וחילופי השמצות בפני רבי חסדאי אבן שפרוט.

דונש נפטר בקורדובה בשנת 990.

כמשורר

מקובל לראות בדונש את מייסד האסכולה של שירת החול בספרד. אף על פי שכבר בדורות לפניו כבר נכתבו גם שירים שאינם משרתים מטרה דתית-ליטורגית (פיוט) אלא נכתבו למטרות חברתיות ולאו דווקא דתיות, דונש הוא הראשון שכתב שיר שבח חילוני בסגנטון הערבי (קצידה) בעברית, ובתפישתו מתגלה אידאה הרואה ערך בכתיבת שירה לשם מטרה אמנותית.

דונש היה הראשון שהכניס את משקל השירה הערבית (המשקל הכמותי) לשירה העברית. בשירה הערבית מבחינים בין תנועות קצרות לארוכות. השירה הערבית בנויה על סירוג של תנועות קצרות, המסומנות בקערית, ותנועות ארוכות, המסומנות על ידי קו. בעברית אין הבדל באורך התנועות, רק באיכותן, לכן דונש קבע את השווא הנע והחטפים במקום התנועות הקצרות. משקל זה מכונה משקל יתדות ותנועות: התנועה היא הברה שבה תנועה ארוכה, והיתד היא הברה שבה תנועה קצרה ואחריה תנועה ארוכה. דונש ספג ביקורת על כך: נטען נגדו, בעיקר על ידי תלמידי מנחם בן סרוק, שהוא משחית את השפה העברית על ידי התערבות (ערביזציה של השפה) ומשנה צורות מקראיות כדי להתאימן למשקל הערבי ולחרוז.

למשל בפיוט דרור יקרא (הפיוט במשקל יתד ושתי תנועות יתד ושתי תנועות. היתדות מודגשות):

דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת.
וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת.
נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת.
שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת:

המילה "בבת" היא על פי רוב סמיכות (בצורה "בבת עין"), וכאן הייתה אמורה להיות בבה, אך דונש שינה אותה כדי שתתאים לחרוז. כמו כן, כדי להתאים למשקל הערבי, דונש שינה את המילה נעים לצורת הנסמך (בשווא נע) ולא כפי שהייתה אמורה להיות, כשם תואר (בקמץ).

באותו משקל חיבר גם את הפתיחה לזימון דוי הסר, הנהוגה בקרב יהדות אשכנז בסעודת שבע ברכות.

לדעת חלק מהחוקרים המודרניים המשקל הערבי שהנהיג דונש אינו מתאים לשפה העברית ונכפה עליה. לעומת זאת, לדעת יוסף טובי, המשקל הערבי תאם לעברית ע"פ מסורת ההגייה של יהודי בבל, שבה חידש דונש את המשקל. משוררים בני הדורות הבאים בספרד (ובראשם יהודה הלוי) היו גמישים יותר מדונש בשימוש במשקל, ואף המציאו משקלים חדשים וייחודיים - בעוד שדונש היה עקבי בשמירתו על חוקי המשקל הערבי, הכמותי.

כמדקדק

"ספר תשובות דונש הלוי בן לברט על רבי סעדיה גאון", 1866 ורוצלב. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

בתחום הדקדוק העברי כתב דונש ספר שיצא בתקיפות נגד "המחברת" של מנחם בן סרוק. בספר "תשובותיו על מחברת מנחם", הוא תקף תחילה בענייני דת והוקיע אותו על כך שהתנגד לדברי חז"ל. את ספרו הקדיש לנשיא חסדאי אבן שפרוט.

דונש היה המדקדק הראשון שהבחין בין פועל עומד לפועל יוצא, וגם הראשון שמיין פעלים לבניינים כבדים וקלים באמצעות השורש פע"ל. הוא גינה את בן סרוק על כך שנמנע מהשוואה ללשון הערבית. הספר שכתב, "תשובות דונש בן לברט" (עם הכרעות רבנו תם), קובץ שנים אחר-כך בשתי מהדורות - מהדורת לונדון מ-1885 ומהדורה חדשה בהוצאת בדיליוס (גרנדה) משנת 1980.

בנוסף על כך, כתב גם בערך 200 השגות על רס"ג. המהדורה של ספר זה נקראת "תשובת דונש בן לברט על רס"ג". אולם יש מן החוקרים הסבורים כי אדוניה בעל ההשגות האלה איננו דונש בן לברט. רבי אברהם אבן עזרא כתב ספר הגנה על רס"ג מפני ההשגות האלה.

על השגות דונש על מנחם השיבו תלמידי מנחם בן סרוק, הם תקפו אותו על שימושו בערבית במשקלים ובדקדוק. הם חלקו עליו בנושאים רבים באמונה ובדקדוק. יהודי בן ששת, תלמידו של דונש, נחלץ להגנתו ויצא בכעס רב-נגד ההתקפות על דונש.

רבנו תם כתב את ספר "הכרעות" להכריע בין שתי האסכולות, וברוב המקרים תמך בדעתו של מנחם. ייתכן שזאת בעקבות סבו, רש"י, שאימץ לרוב את דרכו של מנחם במחלוקותיו עם דונש. רבי יוסף קמחי, אביו של רד"ק צידד בדונש.

עצם השגותיו של דונש והפולמוס עוררו את מודעותם של אנשים רבים לבעיות הלשון. חלקים רבים מהפולמוס לא הוכרעו גם בימינו.

ראו גם

• פילולוגיה
• פרשני המקרא
• שירת ימי הביניים של יהדות ספרד

לקריאה נוספת

• דונש בן לברט - שירים, מבוא והערות על ידי נחמיה אלוני, הוצאת מוסד הרב קוק, ה'תש"ז.
• יוסף טובי, "מבבל לספרד: דונש בן לברט מייסד האסכולה של שירת החול העברית בימי הביניים", דחק ד (תשע"ד), עמ' 15–43.

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על דונש בן לברט באתר רמב"י
• דונש הלוי בן לברט, ‏תשובות דונש בן לברט לרב סעדיה גאון, באתר "דעת"
• דונש בן לברט, רבנו תם, ‏תשובות דונש בן לברט, באתר "דעת"
• קטעים משיר תהילה לכבוד הנשיא חסדאי, באתר "דעת"
• דונש בן לברט, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מנחם בן סרוק ודונש בן לברט - המחלוקת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ארי גייגר, מלחמת השורשים, פורסם במגזין סגולה
• כתבי דונש בן לברט בפרויקט בן-יהודה
• דונש בן לברט, באתר הפיוט והתפילה
• דונש בן לברט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתב יד, תשובות על רב סעדיה גאון בעניני דקדוק, לונדון, מאה 11, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• כתב יד, תשובות על מחברת מנחם, לונדון, מאה 11, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• דונש בן לברט, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• דונש בן לברט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• דונש בן לברט, באתר Discogs (באנגלית)
• דונש בן לברט, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

תקופת חייו של הרב דונש בן לברט על ציר הזמן
ציר הזמן